אני מסיימת 60 ימים בהם כתבתי (כמעט) בכל יום חמישה דברים שיש לי הכרת תודה אמתית וכנה לגביהם. חמישה שונים בכל פעם. בהתחלה זה היה יחסית...

לפני שבוע, ביומולדת שלי ביקשתי שיחגגו לי בצורה של מעגל הערכה שכולו בשבילי... "תזכרו ברגע שבו הרגשתם שממש מעריכים אתכם ושמבטאים את זה. רגע...

מאז שהצורך הזה בְּאֵבֶל נכנס לעולם המושגים שלי, אני מוצאת בתוכי הרבה יותר רכות כלפי עצמי וכלפי אחרים, ובעיקר הרבה יותר זרימה ופחות...

כשאני כותבת הצורך ב"כוח" אני לא מתכוונת ל"צורך" לכפות את הצרכים שלי על אחרים (power over), אני מתכוונת לצורך בכוח כפשוטו. ממש קשה לתפוש...

בתור מישהי שכל חייה, מהרגע שהיא זוכרת את עצמה, כל הוויתי היתה ועודנה לעמוד לצד הצדק, אני רוצה לשאול את עצמי - למה אני מתכוונת כשאני אומרת...

הפעם אני רוצה לכתוב אסוציאטיבית. השראה מתחברת לי למקום הזה בתוכי שבו הכל חי בערבוביה, משהו טרום-מילולי, עמוק... השראה זה לפגוש משהו ואז...

בשבילי הצורך בבחירה נמצא ברשימת הצרכים הקיומיים. כמו אוויר, מים ואוכל... מהרגע שאני זוכרת את עצמי הגנתי בחירוף נפש על היכולת שלי לבחור...